את השיטה הגלובלית לקריאה לא המצאתי. הרעיון הוא שהתלמיד לומד מילים דרך הצילום של מילים ומשפטים קצרים.
משיטוט בגוגל, גיליתי שהשיטה הגלובלית שובצה במסמך של משרד החינוך לתוך פרופיל של תלמיד מתקשה בקריאה – והאמת, הזדעזעתי.
למה? כי קריאה גלובלית היא זו שהופכת את התלמיד המתקשה לתלמיד קורא ומיומן!

מה שלימדו אותי בתעודת ההוראה המתקנת ובתואר השני הוא להשתמש בשיטות נחמדות כמו: קריאת הד, קריאת צל, הברקת מילים, שימוש בטיימר, משפטי פירמידה וכמובן חשיפה לתבניות מילים ולשורשים (שגם עליהן אני מפרטת בהדרכות לצורך יישור קו). אבל מה שלא הוסבר, ושגיליתי די במקרה, הוא שהשיטות האלה לא תמיד מספיקות, ומה שעוזר בצורה משמעותית הוא חיזוק ההבנה התחבירית והסמנטית בקריאה. 

הדוגמה הכי מרגשת בעיניי, היא כשהצלחתי לגרום לתלמיד כיתה ז' עם דיסלקסיה חמורה (כן, המונח הנכון אגב הוא דיסלקסיה ולא "דיסלקציה") לתקן בעצמו מילה ששגה בה, מבלי שאתקן אותו, מבלי שאפנה אותו לסימני הפיסוק או לפירוק המילה. 
כאן חשוב לי לציין שהשיטה עובדת מעולה עם תלמידים שמצליחים לקרוא מילים בסיסיות בעברית (כלומר, לא בשלב של הקניית הקריאה מאפס).

בזכות השיטה הגלובלית, שאותה אני מפרטת בהדרכות, התלמידים מצליחים להתגבר על מילים קשות, להבין אותן בצורה אוטומטית מההקשר, לדייק הרבה יותר בקריאה, להאיץ אותה משמעותית ופשוט לשפר בצורה מד-הי-מה את הבנת הנקרא שלהם.